דברו אל הילד שלכם!
דברי אל הילד שלך!" הפצרתי באמו של ג'יימי.
היא הביטה בי בהלם ובחוסר אמון.
מבולבלת ומיוסרת, היא השיבה: "אבל הוא אפילו לא מסתכל עליי. הוא בקושי משמיע צליל. כשהוא כבר אומר מילה או שתיים, אין להן שום קשר למה שקורה בפועל. ואת מייעצת לי לדבר אליו?"
"הרופא שלי, באחת המרפאות הטובות ביותר שיש, אמר לי שאין טעם לדבר אליו. הוא אמר שילדים אוטיסטים ממילא לא מבינים שפה, ושאני לא צריכה לבזבז את האנרגיה שלי, כי לדבר אל ג'יימי זה כמו לדבר לקיר". היא פרצה בבכי.
כבשתי את כעסי על רופא המניח שילד שאינו מדבר (nonverbal) אינו מבין שפה, המעביר להורה חזון שלילי על הפוטנציאל של ילדו, וגרוע מכך – מייעץ להורה לא לדבר עם ילדו. ריכזתי את כל האנרגיה והאמפתיה שלי באמו של ג'יימי כדי לסייע לה להבין את חשיבות הדיבור אל בנה. כדי שתבצע פניית פרסה של 180 מעלות לעבר דיבור אל ג'יימי ובהמשך גם עם ג'יימי, היא נזקקה לעזרתי בהבנת הסיבות לחשיבות הדיבור, למרות שפתו ההבעתית המינימלית, כמעט לא קיימת. היה עליה ללמוד כיצד לתקשר איתו מילולית באופן היעיל ביותר.
ג'יימי ואמו הם דמויות פיקטיביות המבוססות על אלפי ילדים אוטיסטים שזכיתי לעזור להם. עם זאת, הבלבול והמצוקה של ההורים שאני מדריכה הם אמיתיים, בעודם נאבקים בספק האם כדאי לדבר עם ילד שאינו מגיב כפי שציפו או קיוו. להלן דגשים בסיסיים שיעזרו להורים לדבר אל ילדם האוטיסט בדרכים שיכולות להשפיע לחיוב על התפתחות התקשורת המילולית שלו. דגשים אל ונגזרים מטכניקת "דיבור עצמי" (המכונות soliloquy), שפותחה על ידי המנטור שלי, הפסיכולוג המנוח פרופסור ראובן פוירשטיין.
מדוע חשוב לדבר אל ילדי שאינו מדבר או ממעט לדבר?
דמיינו שילדכם נכנס למשרדי ואומר לי: "קשה לי לדבר ובאמת אני כמעט לא עושה זאת, אבל את יודעת מה, ההורים שלי הפסיקו לדבר איתי וזה גורם לי להרגיש אבוד". מאחורי החזות האוטיסטית הלא-ורבלית מסתתר ילד שרוצה וצריך לשמוע את קולכם. ייתכן שהוא לא מראה לכם זאת, אך מילותיכם וקולכם משדרים לו: "אני כאן, פונה אליך וכוללת אותך, למרות שקשה לך להגיב".
המדע תומך בכך. מחקרים עדכניים על פלסטיות מוחית מראים שכאשר אזורים במוח מגורים, נוצרים קשרים עצביים נוספים. ככל שיש יותר גרייה, נוצרים יותר קשרים. הדיבור אל ילדכם יוצר קשרים ביותר ממובן אחד.
על מה כדאי לדבר עם הילד?
תארו את מה שקורה עכשיו, מה שקרה הרגע או מה שעומד לקרות. בחינה של הילד בשאלות רבות כגון "מה זה?" מפעילה עליו לחץ רב מדי. במקום זאת, פשוט תארו את המתרחש בקול טבעי, דברו ישירות אל ליבו. הרגישו בנוח להיות ה"קריינים" (voiceover) בסרט התיעודי של חיי ילדכם.
הנה מספר דוגמאות של לאיך זה יכול להישמע בחיים האמיתיים:
כשהילד עסוק בפעילות עצמית, אתה מתאר לו מה הולך לקרות "אתה עסוק בסידור הקוביות בשורה. אני צריכהלקפוץ לחנות לקנות חלב. אבא ישמור עליך. אחזור בקרוב. הנה נשיקה בשבילך".
בזמן שילדך צורך בכי באמבטיה, תהיי/ה הקריין/נית: "אתה ממש לא אוהב את המים. אעשה אותם חמים יותר. זה קשה לך. נסיים את זה מהר מאוד".
בזמן משחק פיזי (Roughhouse) עם ילדך, תתאר/י מה את/ה עושה: "אני מרים אותך גבוה גבוה. עכשיו אני מוריד אותך בעדינות. ושוב למעלה!".
כשילדך מסדר מכוניות קטנות בשורה, צרו גשר מילולי: "אתה שם את האדומה ראשונה, עכשיו הצהובה, עכשיו הכחולה, ולבסוף הירוקה".
בחוץ, הוסיפו קריינות מילולית ומשמעות לחוויות חושיות: "הרעש של מכבי האש מכאיב לך באוזניים. זה רועש וזה מפריע לך. סוף סוף הם עברו אותנו!".
כיצד עלי לדבר אל ילדי?
דברו לאט ובבירור. דיבור איטי וברור מגדיל את הסיכוי שהשפה תיספג אצל הילד.
מה עם הילד שלי לא מגיב?
גם אם הילד לא מגיב, הוא עדיין צריך לשמוע את קולכם. המשיכו בתיאור מה קורה בתוך הילד (רגשותיו) ומה שקורה סביבו (פעילויות, פעולות, אירועים) בכל פעם שיש לכם אנרגיה לכך. טכניקת הדיבור בקול של ה-soliloquy יכולה לעזור בחימום ערוץ השפה גם אם אין קשר עין. היא/הוא עדיין יישמעו את הקול שלכם, ועם הזמן, זה יכול לחולל שינוי.
האם להשתמש רק במשפטים קצרים מאוד?
בעוד שחלק מהשיטות מסתמכות על מסרים קצרים ביותר, הטכניקה של פוירשטיין ממליצה על משפטים שאינם ארוכים מדי אך גם לא קצרים מדי, כדי שהילד ילמד לשים לב למקצב ולמוזיקליות (פרוזודיה)של השפה המדוברת. הקפידו להדגיש מילות מפתח במשפטים ארוכים יותר: "קודם נלך לסופרמרקט, ואז נבקר את סבתא".
איך אוכל להרחיב את השפה של ילדי?
אל תחזרו רק על מה שהילד אמר, הוסיפו מילה או שתיים. אם הילד אמר "גזר", תוכלו להשיב: "מממ, גזר טעים" או "אתה אוהב גזר", תוך הדגשת מילות המפתח ודיבור איטי וברור.
מה אם הילד רק משמיע צלילים או ממלמל?
דיבור מתחיל בהפקת צלילים פשוטה, לאחר מכן מגיעים מלמול או ג'יבריש, ואז הברות, מילים ולבסוף משפטים. כל שלב בהתפתחות התקשורת הוא חשוב. צלילים הם חומר הגלם ממנו מתפתח הדיבור. ככל שיש יותר ג'יבריש, הרי זה משובח! נסו לחקות את צלילי הילד כדי ליצור "שיחת מלמול". התייחסו לכל צליל כאל פתיח לשיחה. הילד: "בה בה בה". ההורה: "כן, אנחנו הולכים עכשיו לסופרמרקט" (גם אם אינכם בטוחים למה הילד התכוון).
מקמו את עצמכם כך שיהיה סיכוי טוב יותר לקשר עין, אך אל תדרשו אותו. הדבר החשוב הוא להגיב מילוליתלקולות הילד, וליצור את מה שמתרגלי DIR ®Floortime מכנים "מעגלי תקשורת". סגרו את מעגלי צלילים/מלמול/מילים שהילד פתח בתגובה מילולית, ופתחו מעגלים חדשים במילותיכם.
כיצד להגיב כשהילד מדבר "שטויות" שאינן קשורות לסיטואציה?
התייחסו למילים הלא קשורות כאל פתיח לשיחה. התחברו למה שהילד אמר ואז צרו גשר למציאות הנוכחית.
הנה מספר דוגמאות:
· הילד (ללא קשר להווה): "חמוצים וגבינה". ההורה, מתייחס ומגשר: "נכון, בקיץ האחרון עשינו פיקניק עם הרבה חמוצים וגבינה. עכשיו אנחנו הולכים בשלג, ותכף אכין לך שוקו חם".
· או הילד (ללא קשר להווה):"חללית". ההורה, נותן הכרה ומגשר: "אתה אוהב להסתכל בתמונות של חלליות. המזחלת הזו יכולה להיות כמו החללית שלנו!".
· או הילד (מתקשר לכאן ועכשיו): "קפוא (frozen)". ההורה נותן הכרה ומרחיב את המשמעות: "נכון, הידיים שלנו קפואות" או מוסיף: "אולי אתה נזכר בסרט frozen, שהיה בו כל כך הרבה קרח"
האם לדבר אל הילד שלי באמת יכול לשנות?
התשובה הקצרה היא "כן!" מהדהד. זכרו שמדובר בתהליך של חימום ערוץ התקשורת ולא באירוע חד-פעמי. צמיחה אמיתית לוקחת זמן ואין פתרונות קסם. אני מעודדת הורים רבים לדבר יותר בנדיבות עם הילד שלהם. כשהם מתחילים לעשות כך, הם מבחינים תחילה בשינויים זעירים ובהמשך בשינויים ברורים יותר, בתהליך שלעיתים רבות מוביל לשיפור הדרגתי בקשר העין ועד לעלייה בהפקת צלילים, מלמולים ומילים. לפעמים הורים חשים בנוכחות רגשית חזקה יותר של הילד או מבחינים שילדם יותר מכוון אליהם. אתם יכולים בהדרגה להאריך את המשפטים שאתם אומרים לילדכם, כשאתם רואים את אותם סימנים קטנים שמצביעים על כך שהילד סופג יותר שפה ומתחיל להגיב מעט יותר.
נמאס לכם לתאר רק את מעשי הילד? שתפו אותו במה שעובר עליכם: "הלוואי שאבא לא היה צריך להישאר כל כך מאוחר במשרד. אני רעבה. אכין לנו ספגטי טעים".
האם זו אנרגיה מבוזבזת? ממש לא! מאחורי החזות הלא-מגיבה מסתתר ילד המשתוקק לשמוע את קולכם. אז דברו אל ילדכם ותיהנו מזה. זה נכון מבחינה התפתחותית.
