"בסדר" (FINE): עוד מילה בת ארבע אותיות

ב

‍כולם ממשיכים להגיד לי שאני בסדר, אז אני בטח בסדר, נכון? הם אפילו צועקים, "אתה בסדר!" הם כל המבוגרים, כל המומחים, כל האנשים עם האותיות שאחרי השם שלהם – אתם יודעים, כמו M.D., Ph.D., Ed.D., BSN, NP, OT, PT, SLP. אז אני בטח בסדר, נכון? איך ייתכן שכולם טועים? אבל אני מרגיש רחוק מאוד מלהיות בסדר. אפילו כשאני מתייפח מכאב רגשי ופיזי עז, הם צועקים, "אתה בסדר!".

ס

‍אולי אני שקוף. אולי הם מנסים לשכנע את עצמם מול החלל הריק שבו אמורים להיות לקוח, סטודנט או בן אנוש. אולי הקריאה "אתה בסדר!" היא דיבור עצמי שלהם כדי לשכנע את עצמם שהמצב תחת שליטה. זה בלתי נתפס מבחינתם שהם איבדו שליטה. בסיטואציות הללו, הכל סובב סביב שליטה. דינמיקת הכוח היא שלהם יש את כל השליטה ולי אין כלום. אני ניתן להחלפה. בעוד דקות ספורות, יהיה ילד אוטיסט אחר – חסר שם ופנים – במשרד שלהם, על הכיסא הזה, מנסה נואשות להסביר ששום דבר אינו בסדר, ששום דבר בחייהם אינו בסדר ברגע זה.

ד

‍כלום. הוא לא ישיג דבר. הוא לא יגיע לכלום. אבל איך זה ייתכן? אני הרי משהו. יש לי מסה. אני תופס מקום. אני לא קבוצה ריקה. אני מכיל עולמות ומלואם. השליליות שלהם מחסלת את הנשמה. לדעתם, אני מטרד. אני יתד עגולה שלא נכנסת לחור המרובע שלהם. שום כמות של צעקות "אתה בסדר!" לא תיישר את הקצוות שלי כדי שאתאים לריבוע. הם לא מבינים שהם חונקים אותי בצעקות הרעילות שלהם של חיוביות מזויפת.

ר

‍הם לא יכבו את האור שלי. בסופו שלדבר, הם יזכו להארה. בסופו של דבר, הם יפתחו אמפתיה. בסופו של דבר, הם יבינו את הצורך בהוגנות ולא רק בשוויון. בסופו של דבר, הם יבינו למה אני לא בסדר כשאסביר את חוויות החיים שלי כמי שמתנהל עם אוטיזם תוך שימוש בכלי תקשורת חלופיים כדי לבטא את עצמי. ככל שאני מתפתח לבגרות, אני מדגיש את הצורך במעורבות ובהעצמה על פני התחושה המזויפת של להיות "בסדר". כיום אני מקדיש את ימיי לחינוך שלהם. ועכשיו אני יכול לומר בכנות,"לא, באמת, אני בסדר".

לצפייה בווידאו לחצו כאן

‍

‍

‍