טיפים למבחנים מאת אנט הימלרייך

לדוגמה, בארוחות משפחתיות ארוכות, היא המציאה "משחק לעיסה" כדי להצליח לבלוע את חזה הבקר היבש של סבתה: היא הייתה לועסת בצד ימין של הפה פעם אחת ואז בצד שמאל פעם אחת, אחר כך פעמיים בימין ופעמיים בשמאל, וכן הלאה. בנסיעות ארוכות במכונית, היא הרגיעה את הבחילה על ידי משחקים קטנים, כמו "קפיצה" חזותית מעל חוטי טלפון או עצים. היא גילתה שהתמקדות במבנה יציב עזרה לה להתמודד עם הבחילה שנגרמה מהמראה המטושטש מחוץ לחלון המכונית (החיבור בין מערכת הראייה והעיכול הוא חזק מאד!).

ככל שהתפתחה, אנט למדה לנהל את רוב האתגרים החושיים שלה. "SPD הוא רק מטרד עכשיו," היא אומרת. היא לא נותנת לזה לעמוד בדרכה לסייע לצעירים להצליח בלימודים. אנט לימדה אנגלית בבתי ספר בטקסס ובבתי יתומים ברוסיה. כיום היא מנהלת תיקים (Case manager) ועובדת סוציאלית במחוז החינוך העצמאי גרלנד שבטקסס, קהילה מגוונת ליד דאלאס הכוללת משפחות מויאטנם, קירגיסטן, סין, הווד, ניגריה, מקסיקו, מרכז אמריקה, ומדינות רבות נוספות. המומחיות של אנט היא עבודה עם ילדי אומנה, תלמידים חסרי בית, תלמידים ששפת האם שלהם איננה אנגלית, ותלמידי תיכון שאומרים בנחישות "אני הולך להיות הראשון במשפחה שלי שיסיים לימודים!".

סיום התיכון בטקסס תלוי במעבר מבחני ה-STAAR (State of Texas Assessmentsof Academic Readiness, הערכות המוכנות האקדמית של מדינת טקסס). הערכה זו בוחנת את כישורי התלמיד והידע שלו בכיתות ג'-ח' ובסיום בית הספר התיכון.

עבור תלמידים רבים שאיתם אנט עבדה, המעבר של המבחן וסיום התיכון בהצלחה אינו דבר פשוט. לחלקם חיי הבית לא יציבים. אחרים התמודדו מנטישה, הזנחה או וטראומה. לחלק יש, מעבר לשאר ההתמודדויות, גם הפרעות למידה. ולחלקם יש SPD, לרוב לא מאובחן או מאובחן בצורה שגויה.

אביה של אנט, כומר, לימד אותה לשים את עצמה בנעליו של האחר ולשאול את עצמה, "איך אותו אדם מרגיש?". כמי שחווה SPD בעצמה, לאנט יש את המפתח להבנת הרגשות וההתנהגויות של תלמידיה. היא מבינה מדוע תלמידים משתוקקים להיות בחוץ, במקום לשבת ליד השולחן. היא מבינה איך מרגיש הצורך להתנועע או ללעוס משהו כדי להישאר ערניים.היא מבינה איך רעשים, מבתוך הכיתה ומחוצה לה, יכולים להסיח את הדעת. היא אומרת "צלילים חוזרים מעוררים אי-שקט. שירים מסויימים עם מילים שחוזרות שוב ושוב, וסירנות, ואזעקות רכב שחוזרות על עצמן, הן כולם כה צורמים שהם ממש גורמים לכאב במוח שלי.

‍

ביחס לדרכים שבהם גירויים חושיים עשויים להשפיע על אנשים עם SPD, אנט באמת מבינה את זה.

איך היא עושה את זה? דרך משחקיות! לדוגמא, כהכנה למבחן, סטודנטים שלה משחקים במשחקי בנייה מבוססי שיתוף פעולה כמו ג'נגה, כדי לעודד אותם לתקשר ולהרחיב את אוצר המילים שלהם. בזמן שהם צופים בסרטונים מצויירים של טום וג'רי, הם משתפים בזכרונות ילדות ומתרגלים שימוש בפעלים לא שגרתיים, שעשויים להיות מאתגרים עבור תלמידים שאנגלית היא לא שפת האם שלהם.

הם מבצעים "ליפ-סינק" (Lip sync)  לשירים כדי לפתח הבחנה שמיעתית. הם מתרגלים משחקי לשון מצחיקים כדי לשפר הגייה וכן מודעות תחושתית בלשון והשפתיים שלהם. הם מטילים קוביות תמונה כדי לשפר את הכישורים הויזואליים-מוטוריים שלהם, תוך כדי שהם ממציאים סיפור לספר לחבריהם לכיתה. הם צובעים עם מברשות, רושמים על לוח גיר, ומשרבטים על נייר כדי שהמוחות והידיים שלהם יעבדו בסנכרון.

"אני אוהבת להשתמש במשחקים כדי לגרום להם לחשוב", אומרת אנט. "אנחנו משחקים משחקים שבהם הם צריכים לבחור מילה מאוצר המילים, לכתוב אותה על פיסת נייר קטנה, להשתמש בה במבחן ואז לכווץ אותה ולצלוף אותה בריקה לפח. הם עושים את זה כקבוצה כדי לראות כמה זריקות מוצלחות הם מסוגלים לבצע". היא מוסיפה, "לדפי עבודה וללמידה מבוססת מחשב יש את המקום שלהם, אבל אנחנו צריכים להזיז את התלמידים שלנו ולגרום להם להיות יותר יצירתיים".

תחת המוטו "!BET" (ראשי תיבות של !Be Extreme Today) — היא מעודדת את התלמידים למתוח את גופם ואת מוחם, ולהיות העצמי הכי טוב, קשוב ואדפטיבי שלהם. ביום הבחינה, היא מעניקה להם ערכת כלים חושית —  הכוללת אטמי אוזניים, סוכריות ומגן גומי לעיפרון— ואומרת "אתה הולך להצליח בגדול!"

שיעור ההצלחה של תלמידיה? באחת עשר שנותיה בהוראה ושבע שנותיה בעבודה סוציאלית, כ80% מהתלמידים שלה עברו בהצלחה את המבחן. כאשר הם מבינים את האתגרים החושיים שלהם ומשתמשים באסטרטגיות סנסו-מוטוריות מתאימות, סיכוייהם להצליח, להשלים את הלימודים, ולצעוד בביטחון לעולם הגדול

‍

‍