האנה מיטשל מכינה את הבמה

האנה מיטשל עשתה צעדים דרמטיים במהלך 30 שנות חייה. "פחדנית באופן כללי" – כך היא מתארת את עצמה בילדותה המוקדמת, כשגדלה בפוטומק, מרילנד. היה לה מגוון של קשיים האופייניים לאנשים עם הפרעה בעיבוד חושי (SPD), כולל רגישות-יתר שמיעתית לרעשים חזקים ורגישות-יתר טקסטואלית (במגע) לבדים של בגדים. בנוסף, המערכת הווסטיבולרית (האחראית על שיווי המשקל) שלה יצאה מאיזון; שיווי המשקל שלה היה רעוע, היא חשה חרדה מעלייה במדרגות או על מתקני שעשועים, והייתה לה מודעות לקויה לגבי מיקומה במרחב.

_{האנה בטקס פרסי האמי הבינלאומי ב-2024}

‍

אילמות סלקטיבית

הפחד של האנה מתנועה הפך לחרדה חברתית. הצורה הספציפית שחרדה זו לבשה הייתה אילמות סלקטיבית. הדיבור עם מבוגרים היה קשה במיוחד עבור האנה. היא נזכרת במקרה אחד כשהייתה במושב האחורי של המכונית של סבא שלה. היא אהבה את סבא שלה ("Pop Pop") ולרוב הסתדרה מצוין בשיחות איתו. עם זאת, "רציתי להגיד לו משהו, אבל המילים פשוט לא יצאו. הייתי כל כך מתוסכלת!".

אילמות סלקטיבית(Selective Mutism) היא מצב שבו אדם מדבר בקלות במצבים מוכרים – בדרך כלל בבית עם בני משפחה – אך אינו מסוגל לדבר בסיטואציות חברתיות, כגון בבית הספר או כשיוצאים מהבית. הפרעה בעיבוד חושי(SPD) יכולה להיות סיבה בסיסית לאילמות סלקטיבית כאשר ילד מתקשה לעבד תחושות של צליל, מגע ותנועה. חוסר ביטחון לגבי הגוף והמקום בעולם גורם לחרדה, שמובילה לרוב להסתגרות והימנעות מאינטראקציות חברתיות.

טיפול במשחק עם ילדים אחרים, תרופות, ובמיוחד ריפוי בעיסוק (OT) עזרו לה. (האנה לא הזדקקה לקלינאית תקשורת כיוון שהיא יכלה להביע את מחשבותיה ולבטא את דיבורה בצורה מושלמת בבית).

במפגשי הריפוי בעיסוק שלה, היא זוכרת זמן רב שהוקדש לנדנוד בנדנדה כדי לחזק את החוש הווסטיבולרי שלה, והיא אהבה להתנדנד גם בחצר האחורית שלה. נדנוד היא פעילות המארגנת את המערכת הנוירולוגית. היא מגרה את אזורי המוח השונים ומשפרת מודעות מרחבית, קצב, שיווי משקל, קואורדינציה, כוח שרירים ומצב רוח. יתרה מכך, היא מעודדת מיקוד וקשב.

למרות שאחיה קינא מעט ("למה האנה מקבלת ריפוי בעיסוק ואני לא?"), האנה גדלה במשפחה מבינה ומטפחת. הם עודדו אותה לעשות כל מה שהיא יכולה והבטיחו לה ששום דבר לא צריך להגביל אותה לעולם.

היא מספרת שהיא "תמיד הייתה ילדה ביישנית", אך כשהתקרבה לגיל ההתבגרות, היא הפכה מסונכרנת יותר עם העולם שלה. אז, בתיכון, האנה גילתה את התיאטרון. אינטראקציה עם מורים ותלמידים אחרים כבר לא הייתה בעיה. היא נבחרה לסגנית נשיא המועדון לדרמה. היא הייתה מחוברת יותר לגופה ולקולה. ברפרטואר המיומנויות המתפתח שלה היו משחק, שירה, ריקוד – וגם (אולי בגלל כל הנדנודים ההם?) ארגון!
‍

ספרה העדכני ביותר של קרול, Out-of-SyncSuccess Stories: Thriving with Sensory Processing Differences ("סיפורי הצלחה לא מסונכרנים: לשגשג עם שונות בעיבוד חושי", הוצאת SensoryWorld, 2025),כולל את סיפורה של האנה. למידע נוסף, בקרו באתרי האינטרנט שלה:
www.out-of-sync-child.com

מיומנויות ארגון

להפתעתה, היא מספרת: "המורה לדרמה בתיכון פנתה אליי כי היא חשבה שיש לי את הכישורים המתאימים להיות מנהלת הבמה (Stage Manager) בהצגה שעמדה לעלות בסתיו. היא העריכה במיוחד את כישורי הארגון שלי".

האנה הצטיינה בתפקיד החדש הזה והתנדבה לנהל את הבמה במופע הגדול יותר באביב. "לא ידעתי מה אני עושה, אבל המורה עזרה, וחיפשתי בגוגל והבנתי את זה".

משם בתיאטרון בשביל הכיף, ואמרה: "אהבתי להיות האדם שאוסף את כל המידע מכולם – שחקנים, מחזאים, במאים, מעצבי תפאורה, אחראי אביזרים – ולראות שכולם מבינים אותו. אהבתי להפיח חיים בחזון של הבמאי".

היא הייתה רק בשנה הראשונה, היא מספרת, כשהפרופסור לניהול במה שם לב אליי ואמר שאני ממש טובה בזה. הפכתי למנהלת הבמה שכולם פונים אליה, ולאורך הלימודים יכולתי לבחור באילו מופעים אני רוצה לעבוד".

ניהול במה בתיאטרון ומעבר לו

בחופשות הקיץ, במהלך הלימודים ואחריהם, האנה עבדה כעוזרת מנהל במה ב-Studio Theatre, המפיק תיאטרון עכשווי בחללים אינטימיים כדי לטפח קהילה מחוברת יותר. היא עבדה גם ב-Williamstown Theater Festival בברקשייר, שהיה אז המקום לפגוש בו את אנשי התיאטרון של ניו יורק.

הקשרים שלה עזרו לה לקבל עבודות בניהול במה במופעי "אוף-ברודווי", כולל ב-The Public וב-MCC Theater, ולערוך סדנאות למופעים המיועדים לברודווי. היא גם ניהלה את הבמה בסיבוב ההופעות הלאומי הראשון של המחזמר מברודווי, Waitress, ועבדה בצוות ניהול הבמה של טקס פרסי האמי הבינלאומי (International Emmy Awards).

כיום, האנה ביצעה תפנית מהתיאטרון. היא מנהלת אירועים גדולים, כמו סדרת מופעי מחול באורךכ-1.6 קילומטר ב-HighLine שלניו יורק – פארק שנבנה על מסילת רכבת עילית היסטורית, שבו הולכי רגל יכולים לטייל בין גנים, לצפות באמנות ופסלים, ליהנות מאוכל טעים ולהשתתף במופעים חיים. הבעיות בעיבוד החושי שהגבילו את האנה הצעירה כבר לא תופסות את מרכז הבמה. היא מנהלת את הגוף שלה ואת הקריירה שלה, בזמן שהיא מדריכה אחרים כיצד לפעול. העצה שלה לכל מי שנמצא בקהל? "לעולם אל תוותרו על אף אחד".