עוזרים לאנשים על הרצף האוטיסטי להטביע עד הכוכבים :ראיון עם כוכב הכדורסל קית' קלוס
ספורט תמיד היה מוצאעבור אנשים על הרצף האוטיסטי להרגיש חלק. משחק בקבוצה יכול לגרום להם להרגיש שהםעל גג העולם. זו הסיבה שהתרגשתי לשוחח עם שחקן הכדורסל קית' קלוס.
לאחר קריירהמצליחה ב-NBA כחבר בקבוצת לוס אנג'לס קליפרס ובליגותנוספות, קלוס המשיך והקים את "האקדמיה לכדורסל של קית' קלוס" ברפובליקההדומיניקנית. במסגרת האקדמיה, הוא פועל כדי להבטיח שכל האנשים על הרצף האוטיסטייהיו רצויים בענף הכדורסל. התיישבתי עם קלוס כדי לדון בעבודתו באקדמיה, בשילובבכדורסל ובשאיפות העתידיות שיש לו לגבי תפקידו בקהילת האוטיזם.
מקאלווין: תודה שהגעת, מר קלוס. כדילהתחיל, האם אכפת לך לספר לנו את הסיפור שלך במילים שלך?
קלוס: אני שחקן עבר בלוס אנג'לס קליפרס,ושיחקתי שנים רבות בזירה הבינלאומית. אני מאמן כדורסל לילדים ונוער מאז שנת 2017.
מקאלווין: האם יש לך חוויות מהאינטראקציה עםקהילת האוטיזם שתרצה לספר עליהן לקוראים שלנו?
קלוס: כאן בקוסטה ריקה, אני מפעיל את"האקדמיה למיומנויות של קית' קלוס" (Keith Closs Skills Academy), שפתוחה בשנה וחצי האחרונות. במהלך זמן זה,היה לי הכבוד והזכות לאמן כמה שחקנים על הרצף האוטיסטי, שהיו האינטראקציותהראשונות שלי עם אנשים על הרצף. מה שלמדתי הוא שכל אדם שונה מהאחר. אם אי פעםעבדתם עם אדם על הרצף, אתם יודעים כמה הם אינטליגנטיים. יש להם את היכולת להתכוונןולהתמקד בדבר אחד יותר מאחרים.
לדוגמה, שחקן שעבדתיאיתו אהב לקלוע. למרות שאין לו סגנון קליעה נכון, הוא די עקבי. בזמן שאימנתי אתהאחרים, הקמתי עבורו תחנות קליעה בקצה השני של המגרש. עם הזמן, התחלתי להוסיף כמהמהלכי שליטה בכדור שהוא היה חייב לבצע לפני שיכול היה לקלוע. לקח זמן עד שהצלחתילערב אותו באימוני המיומנויות השונים ששאר השחקנים עשו, ולאחר שצפה בהם, הוא החליטלנסות. זה לא נראה בדיוק אותו דבר, אבל המאמץ היה שם. בסופו של דבר, הוא הצליחלעשות יותר וזכה לעידוד משאר השחקנים.
שחקן אחר אהב לכדרר,אך הוא התקשה בשילובים מורכבים יותר. הוא היה מתוסכל מאוד כשלא הצליח לעשות זאת, אבלליוויתי אותו שלב אחר שלב. לאחר זמן מה, הוא כמעט נראה כמו שאר חברי הקבוצה והוא אפילוהצליח להתחרות במהלך משחקי אימון.
במהלך סדנה (Clinic) שנערכה לאחרונה, היה לי שחקן נוסף על הרצףשאהב לשחק בהגנה. מטבע הדברים, בחלק של מיומנויות ההתקפה הוא התקשה מאוד והפךלמתוסכל מאוד. הייתה לו התפרצות גדולה והוא יצא בסערה מהאולם. לקח זמן להחזיר אותולמגרש, אך ברגע שחזר, עברנו מיד לתרגילי הגנה תחרותיים. זה השלב שבו הוא פרח. הואחייך כל הזמן כשאיפשרתי לו להישאר על המגרש ולהגן מול כל שחקן.
ילדים על הרצףהאוטיסטי הם מדהימים בעיניי, ואני אוהב אותם בלב שלם. ההורים לחוצים מאוד בהתחלה, אךברגע שהם רואים את ילדם מתחיל לרכוש מיומנויות אחרות, הם אלו שעל פניהם עולה החיוךהגדול ביותר. זה פשוט דורש זמן, סבלנות והיכולת לפלס את דרכם לעבר דברים חדשים.
השחקן הראשוןשציינתי למעלה התחיל להושיט יד כדי ללטף את ראשי מדי פעם במהלך האימון. לא הבנתיאת זה, אבל ידעתי שהוא מביע משהו כלפיי. הבחנתי באמו בוכה במושבה ביציע. לאחרכארבעה ימים כאלה, היא הסבירה שהוא עשה זאת רק עם סבו, אדם שאהב מאוד. הוא הביע אתאהבתו אליי! מאוחר יותר בבית, המחשבה על כך הביאה אותי לכדי דמעות. הוא חתם זאתיום אחד כשמשך את ראשי למטה כדי לנשק את מצחי. כמעט התפרקתי שם במקום! מבחינתי, ילדיםעל הרצף תמיד רצויים באקדמיה למיומנויות של קית' קלוס.
מקאלווין: אילו יוזמות עולם הכדורסל יכוללנקוט כדי לקדם שילוב בענף?
קלוס: אני יודע שלמאמנים יש ציפיותשונות כשזה נוגע לשחקנים שהם מאמנים. אף אחד לא באמת מוכן או משכיל מספיק כדילעבוד עם ילדים על הרצף. ממה שנאמר לי על ידי ההורים של הילדים האלו, באקדמיותאחרות פשוט דחקו אותם הצידה ושכחו מהם. אני שמח שיכולתי לא רק לכלול אותם, אלאלהעצים אותם כדי שיזרחו בחוזקות הספציפיות שלהם. עם הזמן, הם הצליחו ללמודמיומנויות אחרות. סבלנות, הבנה, תקשורת והנכונות שלנו כמאמנים ללמוד הן המפתח.
מקאלווין: אילו יוזמות עתידיות למען קהילתהאוטיזם אתה שוקל להוציא לפועל?
קלוס: החוויות הללו גורמות לי לחשוב עלהקמת ליגה תחרותית המיועדת אך ורק לשחקנים על הרצף האוטיסטי. כמובן, זה יביא איתואתגרים. אבל מה הם החיים ללא אתגרים?. היו כמה שחקנים בענפי ספורט מקצועיים שוניםשנמצאים על הרצף, כמו טוני סנל. יום אחד, אולי יהיו לנו יותר שחקנים על הרצףשישחקו ברמות הגבוהות ביותר של הספורט המקצועני, ואני אהיה שם כדי לעודד אותם.
