מעבר למילים: חשיבה מחדש על שפה, מחשבה והבנה

השפה אינה המדד היחיד לתבונה

במשך יותר ממאה שנה, התייחסנו לשפה כאל המבחן האולטימטיבי לחשיבה. אם ילד מדבר היטב, אנו מניחים שהוא מבין. אם אינו מדבר כלל, אנו מניחים שלא מתרחש אצלו הרבה. אמונה זו עיצבה הכל – מחינוך ועד טיפול. אך היא שגויה.

בזכות פריצות דרך בחקר המוח, אנו מגלים שהשפה היא רק דרך אחת שבה המוח מפענח את העולם, ולא הדרך היחידה. יתרה מכך, היא לא תמיד האינדיקטור הטוב ביותר למה שאדם יודע, מרגיש או מבין.

המוח מספר סיפור אחר

מדעי המוח המודרניים מפריכים הנחות רבות שנים לגבי שפה ומחשבה. הקטגוריות המסורתיות, כמוה הפרדה בין "אזור ברוקה" (לדיבור) לבין "אזור ורניקה" (להבנה),הן פשטניות מדי. אזורים אלו מעורבים למעשה בהפקת דיבור בסיסית ובעיבוד שמיעתי, ולא במנגנון המופשט של השפה.

במקום זאת, חוקרים כמו ד"ר אוולינה פדורנקו מ-MIT זיהו רשת מובחנת של אזורים במוח, בעיקר בקורטקס הטמפורלי האחורי השמאלי, התומכים בעיבוד שפתי ברמה גבוהה כמו תחביר, סמנטיקה ומבנה המשפט.

אך הנה הדבר המפתיע: רשת שפה גבוהה זו אינה חופפת למערכות המוח האחראיות על לוגיקה, מתמטיקה, מוזיקה, תפיסה מרחבית או פתרון בעיות מופשט. משמעות הדבר היא שכאשר אתם עסוקים במשימה מתמטית וחושבים שאתם "מדברים לעצמכם" כדי לפתור אותה, אינכם מפעילים את רשת השפה כלל.

אפשר לחשוב ללא שפה. ואפשר להשתמש בשפה ללא הבנה.

אוטיזם הראה לנו זאת לאורך כל הדרך

אוטיזם מאתגר זה מכבר את הרעיון ששפה שווה לאינטליגנציה. קחו לדוגמה את טמפל גרנדין, שלא דיברה עד גיל ארבע כמעט, ובכל זאת המשיכה לחולל מהפכה במדעי בעלי החיים בזכות יכולתה לדמיין מערכות במרחב תלת-ממדי. "אני חושבת בתמונות", היא אמרה. "שפה היא כמו שפה שנייה עבורי".

ישנו גם סטיבן וילטשייר, אמן אוטיסט שהיה אילם (לא ורבלי) בילדותו, אך היה מסוגל לצייר קווי רקיע של ערים שלמות מהזיכרון לאחר טיסה אחת במסוק. וטריסטן מנדוזה, עילוי מרימבה פיליפיני, שהחל לנגן מקצבים מורכבים לפני גיל ארבע – שנים לפני שיכול היה להשתמש בדיבור באופן אמין. תחושת התזמון, המבנה והרגש שלו העידה רבות.

בכל אחד מהמקרים הללו, השפה הגיעה מאוחר. אך המחשבה, הכישרון וההבנה היו שם כל הזמן, והתבטאו באמצעות תמונות, צלילים ותנועה, ולא במילים.

אנו רואים זאת בבירור גם בקרב אנשים נוירוטיפיקליים (בעלי התפתחות מוחית רגילה). לרובכם ודאי יש חבר או עמית מבריק במתמטיקה ובפיזיקה, אך כזה שמתקשה להביע את עצמו בשיחה בארוחת ערב. התודעה היא מגוונת, ומילים אינן הערוץ היחיד שלה.

השלכות לטיפול בקלינאות תקשורת

ממצאים אלו מזכירים לנו, כקלינאי תקשורת וכאנשי חינוך, להיזהר באופן שבו אנו מפרשים תקשורת. ילדים אוטיסטים רבים מבינים הרבה מעבר למה שהם מסוגלים להביע באופן לשוני. השפה הרצפטיבית (הבנת השפה), המודעות החושית או ההבנה הרגשית שלהם עשויות להיות עשירות מאוד, אך פשוט לא נגישות דרך דיבור או כתיבה.

מנגד, ילד עשוי לדבר במשפטים מושלמים מבחינה דקדוקית ועדיין לא לתפוס את המשמעות. הוא עשוי לדקלם את ההגדרה של "אמפתיה" מבלי לדעת איך היא מרגישה , או לומר "סליחה" ברגע הנכון, בלי להבין למה.

אנו חווים זאת בעצמנו בלימוד שפה שנייה; אנו משננים אוצר מילים וכללי דקדוק הרבה לפני שהמילים מקבלות משמעות רגשית או מצבית. משמעות דורשת חוויה, לא רק הבעה.

כתיבה מחדש של ההנחות

בואו נסכם את מה שמדעי המוח המודרניים ודוגמאות מהעולם האמיתי חושפים:

· דיבור ושפה אינם אותו הדבר. דיבור מערב צליל, תכנון מוטוריושליטה בשרירים. שפה מערבת סמלים, משמעות ומבנה. הם מגייסים חלקים שונים במוח.

· רשת השפה הגבוהה היא ייעודית. היא מטפלת בדקדוק ובמשמעות, אךאינה חופפת למערכות של לוגיקה, מתמטיקה, מוזיקה או חשיבה מרחבית.

· חשיבה אינה דורשת שפה. אנשים רבים מתכננים, מפעיליםשיקול דעת, מרגישים ומדמיינים ללא שימוש במילים. חלקם חושבים בתמונות, בתנועות אובצלילים.

· שימוש בשפה אינו מבטיח הבנה. שטף דיבור יכול להסוות בלבול. חזרהעל דברים (אקולליה/שינון) יכולה להישמע כמו הבנה. ושתיקה אינה מעידה על היעדרמחשבה.

· חוויה מעצבת משמעות. מילים כמו "אבל" (יגון),"אומץ" או "משחק" מקבלות עומק רק דרך רגעים שנחוו, ולא רק דרךהגדרות.

עבור מטפלים, אנשי חינוך ומשפחות, תובנות אלו חשובות. הן מעודדות אותנו לכבד את כל צורות התקשורת, להקשיב עם יותר מאשר האוזניים שלנו, ולעולם לא לטעות ולחשוב שהיעדר דיבור הוא היעדר תבונה.

מחשבה לסיום

אנו חיים בעולם שמוקיר שטף מילולי. אנו משבחים את הילד שמדבר היטב ודואגים לזה שלא. אך כפי שמדעי המוח וניסיון החיים מגלים, היכולת לדבר היא רק חלון אחד אל התודעה.

טמפל גרנדין תכננה ויזואלית מערכות הומניות שהפכו בעלי חיים לבטוחים יותר. סטיבן וילטשייר שינן ושיחזר ערים שלמות בדיוק צילומי. טריסטן מנדוזה סיפר סיפורים דרך מקצב מבלי להזדקק למילה אחת.

הם מזכירים לנו אמת שהוסתרה זמן רב מאחורי ההטיה המילולית שלנו: יכולה להתקיים הבנה עמוקה ואינטליגנציה שהן מעבר למילים.