אל עצמי הקטנה

“תפסיקי להיות מוזרה.”

“את צריכה להירגע.”

“אני לא מאמינה שאת אוטיסטית.”

“את לא כמו הבן האוטיסט שלי.”

‍

אל עצמי הקטנה,את עוד לא יודעת את זה, אבל את כוח אדיר. מוח יחיד במינו, שיש לו יותר מה להציע לעולם הזה ממה שהוא מוכן לקבל.ולמרות שהדברים מרגישים מבלבלים, בודדים ורועשים כרגע, אני רוצה לתת לך עשר אמיתות שהלוואי שהייתי יודעת כשהייתי בגילך.אני מקווה שהמכתב הזה יהפוך למגדלור שלך בתוך הערפל.

‍

1. את לא שבורה. את מבריקה.

יכול להיות שאת מרגישה שאת תמיד בחוץ, כאילו כל השאר קיבלו ספר הוראות על איך להיות “ילדה רגילה”, ואת פספסת את המדריך. אבל תקשיבי – המוח שלך לא פגום. הוא שונה. יום אחד, אותם הדברים שבגללם מקניטים אותך – הריכוז שלך, הכנות שלך, התשוקה שלך – יהפכו בדיוק לסיבות שבגללן אנשים יעריצו אותך.

2. זה בסדר לא ליצור קשר עין.

ברצינות. את לא חצופה. את לא מזלזלת. את פשוט מעבדת את העולם בדרך שמרגישה לך בטוחה וניתנת להתמודדות. אין חוק שאומר שקשר עין שווה לחיבור. את יכולה להתחבר לאנשים לעומק גם בלי לנעוץ מבטים, ואלה שחשובים באמת יבינו את זה.

3. הצפה חושית היא לא חולשה – היא תבונה.

האור המהבהב הזה בכיתה, התוויות המגרדות, הרעש בקפיטריה – לא, את לא עושה דרמה. מערכת העצבים שלך פשוט מכווננת לתדר גבוה יותר. זו הדרך של הגוף שלך לומר לך מה הוא צריך. יום אחד תלמדי איך לסנגר עבור עצמך, וזו תהיה הרגשה של חופש.

4. את לא צריכה למסך כדי שיאהבו אותך.

אני יודעת שעכשיו את מנסה להעתיק את כולן רק כדי להשתלב. את מתכננת את התגובות שלך, מאלצת את הבעות הפנים שלך, ונשרפת בניסיון להיות “נורמלית”. אבל מיסוך זה מתיש, וזה לא בר-קיימא. אהבה אמיתית לא דורשת הופעה. האנשים הנכונים יאהבו אותך האמיתית – עם חפירות המידע, הסטימינג, השתיקות, וכל השאר.

5. התפרקות (meltdown) היא לא התנהגות רעה – אלא קצר במערכת.

את לא רעה. את מוצפת. התפרקות היא הדרך של המוח שלך לאתחל את עצמו כשהוא הגיע לקצה גבול היכולת. ולמרות שאנשים עלולים לנזוף בך או לבייש אותך, אל תפנימי את זה. יום אחד תלמדי לזהות את הגבולות שלך לפני שתגיעי לקצה הצוק – וגם תלמדי לסלוח לעצמך כשאת לא מצליחה.

6. תחומי העניין המיוחדים שלך הם לא אובססיות – הם חבל הצלה.

בין אם זה דינוזאורים, מפות, תכנות, אנימה, או החיים הפנימיים של מדוזות – הצלילות העמוקות האלה הן הדרך שלך לנשום. הן מביאות לך שמחה, ויסות, ותחושת מומחיות בעולם שלעיתים קרובות מרגיש בלתי ניתן לניהול. אל תתני לאף אחד לבייש אותך על התשוקות שלך. יום אחד, הן יהפכו לנישה שלך, לנחמה שלך, ואולי אפילו לקריירה שלך.

7. מותר לך להגיד לא.

אפילו למבוגרים. אם משהו מרגיש לך לא נכון בגוף או בבטן, את לא חייבת לשתף פעולה רק כדי להיות מנומסת. האינטואיציה שלך תקפה. הגבולות שלך מקודשים. ולאף אחד – לא למורה, לא לרופא, לא לבן משפחה – אסור לחצות אותם.

8. לא כולם יבינו אותך – וזה בסדר.

לא יבינו אותך נכון. יעריכו אותך בחסר. יגידו לך שאת “יותר מדי” או “לא מספיק” או “מוזרה מדי” בשביל להצליח. אבל זה לא אומר שהם צודקים. חוסר ההבנה שלהם אינו שיקוף של הערך שלך. את לא צריכה להתכווץ כדי להיכנס לקופסאות שלהם. בני לך קופסה משלך – או אפילו יותר טוב, קרעי את הקופסה לגזרים.

9. אוטיזם הוא לא טרגדיה.

העולם ינסה לומר לך שלהיות אוטיסטית זה משהו שצריך לתקן, לטפל בו, או להתאבל עליו. אל תאמיני להם. אוטיזם הוא חלק ממי שאת. כן, הוא מגיע עם אתגרים – אבל הוא מגיע גם עם עומק, יופי, וגאונות. את לא פאזל שבור. את תמונה שלמה, רק מצוירת בצבעים שרוב האנשים עדיין לא למדו לראות.

10. לקול שלך יש חשיבות – ואת הולכת להשתמש בו כדי לשנות חיים.

כרגע, ייתכן שאת מרגישה חסרת קול. אבל יבוא יום שבו תעמדי זקופה ותדברי באומץ – לא רק עבור עצמך, אלא עבור נערות אחרות כמוך. נערות שעושות סטימינג ונאבקות ונוצצות בדרכים שהעולם לא תמיד מזהה. את תהפכי לאישה שהיית צריכה כילדה. וזה, יקירתי, הוא סוג של כוח שהעולם לא יכול להשתיק.

אז המשיכי לנפנף בידיים, המשיכי לשאול “למה”, המשיכי להסתובב במעגלים ולחלום בצבעים ששאר העולם עוד לא הגיע אליהם.
העתיד שלך מזהיר, גם אם זה סוג אחר של זוהר.
ונחשי מה? שונה זה בדיוק מה שהעולם הזה צריך.

באהבה עזה,
העצמי העתידית שלך,
פסטיש גראהם

‍

‍

‍