האבחון לא שינה אותך. הוא שינה את המשמעות של חייך.

קבלת אבחון אוטיזם בבגרות עשויה להיות חוויה עמוקה ומערערת.

אנשים רבים מצפים שהאבחון עצמו יהיה החלק הקשה. הם מדמיינים שהאתגר יהיה קבלת תווית חדשה או למידה על אוטיזם. אף שדברים אלה בהחלט יכולים להיות חשובים, מה שמפתיע אנשים לא פעם הוא משהו אחר לגמרי.

האבחון אינו יוצרזיכרונות חדשים. הוא משנה את המשמעות של זיכרונות ישנים. עבור מבוגרים אוטיסטים רבים שאובחנו באיחור, כאן מתחילה העבודה האמיתית. לפתע, חוויות שמעולם לא היו מובנות עד הסוף מתחילות להתחבר זו לזו באופן אחר. אפשר להתבונן בקשיים, בהצלחות, באי-ההבנות ובשאלות של חיים שלמים דרך עדשה חדשה. האירועים עצמם לא השתנו, אך הסיפור שאתם מספרים לעצמכם על אותם אירועים משתנה לא פעם.

ילד ששמע שוב ושוב שהוא "רגיש מדי" עשוי להתחיל לתהות אם למעשה הגיב לעומס חושי. תלמיד שהתקשה מבחינה חברתית עשוי להתחיל לזהות חוויות של הדרה, אי-הבנה או בריונות, שבעבר יוחסו לחוסר מסוגלות אישית. מבוגר שבמשך שנים חש מותש מאינטראקציה חברתית עשוי לגלות שהוא לא נכשל בחיים; הוא השקיע כמויות אדירות של אנרגיה במיסוך שלמאפיינים אוטיסטיים ובניסיון לעמוד בציפיות שלא התאימו לצרכיו.

התהליך הזה יכול להעניק תחושת תוקף עצומה.

הוא גם יכול להיות כואב מאוד.

מבוגרים אוטיסטים רבים שאובחנו באיחור חווים תערובת מורכבת של רגשות. הקלה היא תגובה שכיחה. סוף-סוף לקבל הסבר יכול להרגיש כמו מציאת החלק החסר בפאזל. יחד עם זאת, לצד ההקלה עולה לא פעם גם אבל. האבל אינו נוגע בדרך כלל לעצם היותכם אוטיסטים. לרוב האבל נוגע לכל מהשהיה יכול להיות שונה אילו האבחון היה מגיע מוקדם יותר.

אנשים מתאבלים על הזדמנויות שאבדו, על התאמות שהוחמצו, על שנים של ביקורת עצמית ועל מערכות יחסים שעוצבו מתוך אי-הבנה. הם מתאבלים על האנרגיה שהושקעה בניסיון להפוך למישהו שלעולם לא היו יכולים להיות. הם מתאבלים על התמיכה שהיו זקוקים לה ולא קיבלו. תגובות אלה אינן סימן לכך שמשהו לא בסדר.

הן סימן לכך שמשהוחשוב מתחיל להיות מובן.

אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מכנים לעיתים את התהליך הזה "עדכון זהות" (identity revision) או "בנייה מחדש של משמעות" (meaning reconstruction). בני אדם יוצרים באופן טבעי סיפורים על מיהם ועל האופן שבו העולם פועל. הסיפורים האלה עוזרים לנו לתת פשר לחוויות שלנו. כאשר מגיע מידע חדש, ובמיוחד מידע משמעותי כמו אבחון אוטיזם, לא פעם יש צורך לעדכן את הסיפורים האלה. אין בכך דבר חריג. למעשה, זהו דבר שאנשים עושים לאורך כל חייהם.

חוויות חיים משמעותיות, כמו הפיכה להורה, החלמה ממחלה, שינוי קריירה, אובדן אדם אהוב או התמודדות עם טראומה, עשויות כולן לשנות את האופן שבו אדם מבין את עצמו. אבחון אוטיזם מאוחר פועל לא פעם באופן דומה. הוא מזמין אנשים לבחון מחדש הנחות ישנות ולשאול שאלות חדשות.

אולי לא הייתי עצלן.

אולי לא נכשלתי.

אולי לא הייתי אדם קשה.

אולי ניסיתי להתנהל בעולם שחוויתי אותו אחרת.

עבור אנשים רבים, השינוי הזה יוצר הזדמנות לחמלה עצמית. חמלה עצמית אינה העמדת פנים שהחיים קלים או שאין אתגרים. במקום זאת, היא כרוכה ביחס לעצמכם באותה נדיבות והבנה שהייתם מעניקים לאדם שיקר לכם. מחקרים מראים באופן עקבי כי חמלה עצמית קשורה לרמות נמוכות יותר שלחרדה, דיכאון ולחץ, וכן לחוסן רב יותר בתקופות מעבר קשות בחיים.

לכך יש חשיבות, משום שמבוגרים אוטיסטים רבים בילו שנים בהתבוננות בעצמם דרך עדשה של ביקורת. אם במשך עשרות שנים האמנתם שהקשיים שלכם הם עדות לכישלון אישי, ייתכן שיידרש זמן כדי ללמוד סיפור אחר. התהליך הזה אינו מתרחש בן לילה. הבנה עצמית אינה תובנה אחת ויחידה. היא מערכת יחסים שמתפתחת עם הזמן.

חלק מהזיכרונות עשויים להתבהר לפתע. אחרים עשויים לדרוש חודשים או שנים עד שתחזרו אליהם. רגשות מסוימים עשויים להיות ברורים ומיידיים. אחרים עשויים להגיע זמן רב אחרי האבחון עצמו. כל זה נורמלי. אין לוח זמנים נכון להבנה עצמית. אין דרך נכונה להגיב לאבחון. אין מבחן שעליכם לעבור לפני שמותר לכם לחוש הקלה, אבל, תקווה, בלבול, כעס או שמחה. המטרה אינה להפוך לאדם אחר. המטרה היא להבין את האדם שהייתם מאז ומעולם.

אבחון אינו יכול לשנות את הילדות שלכם. הוא אינו יכול לכתוב מחדש את מערכות היחסים שלכם. הוא אינו יכול למחוק חוויות קשות. מה שהוא כן יכול לעשות הוא להציע מסגרת חדשה להבנתן.

ולפעמים, ההבנה משנה הכול.