מאמצים אוטיזם ובריאות נפשית ברחבי העולם

בפרק זה של Why Not Me?‎("למה לא אני?"), המוקד עובר לאוטיזם כחוויה אנושית משותפת – כזו שחוצה תרבויות, כיתות לימוד ויבשות.

דליס, מבוגרת אוטיסטית שאובחנה בגיל מאוחר ואם לשני בנים אוטיסטים, אדריאן (11) וגילרמו (5), מציעה תובנות המבוססות על ניסיון חיים ממשי ולא על תיאוריה. סיפורה משקף מציאות המוכרת למשפחות רבות מספור ברחבי העולם: שנים של הצפה חושית, מיסוך (masking) וחוסר הבנה, שזוכים לבהירות רק בשלב מאוחר יותר דרך חיבור ומודעות.

דליס מתארת כיצד זיהתה את המאפיינים האוטיסטיים שלה אצל ילדיה, זיהוי שעיצב מחדש את הבנתה לגבי הורות, זהות וקידום מודעות וזכויות. היא משתפת כי זה היה כאילו חלקי הפאזל של חייה התחברו סוף סוף למקומם. דבריה מבטאים רגע שמהדהד אצל הורים, אנשי חינוך וקלינאים ברחבי העולם, הלומדים להתבונן באוטיזם מבעד לעדשה של הבנה במקום תיקון.

יחד עם בעלה, לואיס, יצרה דליס את סדרת הספרים Loving Pieces לילדים בגילאי 12-6. הספרים מבוססים על חוויות יומיומיות שחוצות גבולות גיאוגרפיים: מעברים בבית הספר, ויסות רגשי, עומס חושי והרצון האוניברסלי שיראו אותנו. במקום להציע הסברים פשטניים, הסיפורים מזמינים דיאלוג משמעותי בין ילדים, הורים, מורים ומנהיגי חינוך.

בספר Autism: My Invisible Backpack, שני אחים חוקרים את הרעיון שכל אדם נושא עמו רגשות ואתגרים סמויים מן העין, מטאפורה המהדהדת בכיתות ובבתים ברחבי העולם. כותרים נוספים, הכוללים את Autism: A New School Yearו-Autism:Calming the Chaos, מספקים כלים מעשיים ורגישים לניווט בסביבות למידה תוך שימוש באמפתיה ובמבניות.

פרק זה מדגיש שהשיח על אוטיזם אינו שיח מקומי או לאומי, אלא גלובלי. על ידי הצבת קולות אוטיסטיים וניסיון חיים במרכז, עבודתה של דליס תומכת במשפחות, מעשירה את ידיעותיהם של אנשי חינוך ותורמת למנהיגות מכילה הן בארצות הברית והן בקהילות בינלאומיות. בכך, היא מסייעת בעיצוב דיאלוג עולמי המושתת על חמלה, כבוד והבנה.

‍

להאזנה לפודקאסט של טוני מנטור לחצו כאן