כשבתי דייז’ה, המוכרת בחיבה בשם דייזי, קיבלה את הווסת הראשונה שלה בגיל 10. לא רק ניווטתי את הרגשות של אם הצופה בילדתה גדלה – עברתי את החוויה הזו גם עם ילדה על הרצף האוטיסטי, כזו שמעבדת את העולם באופן שונה, חשה אי־נוחות בעוצמה רבה יותר, וזקוקה לוודאות וסדר יום קבוע כדי לשגשג.
מדוע משחק הוא יותר מסתם כיף — וכיצד הורים ומטפלים יכולים להשתמש בו כדי לבנות קשר, תקשורת וביטחון עצמי במסע של ילדם עם אוטיזם.
אתה רוצה עוד גזר?”, אמא של בן שואלת, ומושיטה יד מעבר לשולחן כדי להגיש לו. “אתה רוצה עוד גזר?”, בן מהדהד בחזרה לאמו. “אתה רוצה לשחק בכדור?”, שואל אבא של יונה. אבל במקום לענות “כן” או “לא”, יונה חוזר, “אתה רוצה לשחק בכדור?”.
האנה מיטשל עשתה צעדים דרמטיים במהלך 30 שנות חייה. "פחדנית באופן כללי" – כך היא מתארת את עצמה בילדותה המוקדמת, כשגדלה בפוטומק, מרילנד. היה לה מגוון של קשיים האופייניים לאנשים עם הפרעה בעיבוד חושי (SPD), כולל רגישות-יתר שמיעתית לרעשים חזקים ורגישות-יתר טקסטואלית (במגע) לבדים של בגדים. בנוסף, המערכת הווסטיבולרית (האחראית על שיווי המשקל) שלה יצאה מאיזון; שיווי המשקל שלה היה רעוע, היא חשה חרדה מעלייה במדרגות או על מתקני שעשועים, והייתה לה מודעות לקויה לגבי מיקומה במרחב.
.jpeg)
